שאקו (כובע)

שאקו (בהונגרית: csákó) הוא כובע גלילי, מוגבה, קשיח ולרוב בעל מצחיה, אשר היה נפוץ ברוב צבאות אירופה וצפון אמריקה במחצית הראשונה של המאה ה-19.

מקור השאקו הוא מהוסרים הונגרים שאימצו את סגנון הכובע הזה אשר היה נהוג לפני כן על ידי רועי צאן. סביב 1790 חיילי משמר הגבול ההונגרי החלו גם לאמץ את השאקו ובמהרה יחידות רבות סביב אירופה החלו לעשות בו שימוש, והוא הפך לנפוץ במיוחד בתקופת המלחמות הנפוליאוניות. השאקו המשיך להיות הכובע הסטנדרטי ברוב צבאות אירופה ב-50 השנים שלאחר התקופה הנפוליאונית, בהדרגה הוא הוחלף על ידי עיצובים קלים, נוחים או אופנתיים יותר כמו הקאפי הצרפתי, הפיקלהאובה הגרמני וקסדת השעם הבריטית שהושפעה מעיצוב זה.

בתחילת המאה ה-20 מעט יחידות המשיכו לעשות שימוש בשטח בדגמי שאקו, לאחר מלחמת העולם הראשונה יחידות בודדות בלבד עשו בו שימוש ככובע ייצוגי הנלבש רק עם מדי ייצוג בהם יחידות משמר ויחידות בעלות מסורת ייחודית.

באופן כללי ניתן לחלק את סוגי השאקו לשלושה עיצובים כללים; שאקוים גליליים ישרים שאפיינו את הדגמים המוקדמים בעיקר בבריטניה ופורטוגל; שאקו פעמון הפוך, שאפיין את העיצוב הצרפתי, הרוסי והבריטי המאוחר יותר; ושאקוים נמוכים בשלל עיצובים, שאפיינו את עיצוב הגרמני (שאקו יגר) ועיצובים מאוחרים יותר הנפוצים גם כיום במדים יצוגיים (דוגמת הקאפי הצרפתי).

סוגי שאקו נפוצים

הדגמה של חיילים בריטים ב-1815, בשורה הראשונה חיילי קו עם שאקו "בלגי" ומאחוריהם חיילי הפלוגה הקלה עם שאקו "ארובה".

"שאקו ארובה": שאקו גלילי בעל סמל היחידה מנחושת בקדמתו, אומץ על ידי חיל הרגלים הבריטי ב-1799 עד שהוחלף ב-1812 ולאחר מכן שימש את חיל הרגלים הקל מספר שנים.
ברטינה, "שאקו ווטרלו", "כובע הקבר" או "שאקו בלגי": שאקו נמוך יותר עם דופן קדמית מוגבהת, אומץ לראשונה על ידי חיל הנחתים של פורטוגל ב-1797, שאר הצבא הפורטוגלי ב-1799 (בשם 'ברטינה') והצבא הבריטי ב-1812 שם הוחלף ב-1816, כמה חודשים אחרי קרב ווטרלו. צבא ארצות הברית אימץ שאקו בעיצוב דומה בשנת 1813, שם זכה לכינוי "כובע הקבר" משום הדופן המוגבהת.
"קיווה": שאקו ששימש את האימפריה הרוסית החל מ-1812, הוא התרחב מעט כלפי חוץ במעלה השאקו מה שהעניק לו מראה של פעמון הפוך, חלקו העליון היה קמור. עיצוב דומה שימש את חיילי לגיון דוכס בראונשווייג (שחורי בראונשווייג).
"שאקו העוצרוּת": העיצוב שאומץ על ידי הבריטים מיד לאחר קרב ווטרלו, היה מעוצב בדומה לקיווה והשאקו הצרפתי בצורת פעמון הפוך שמתרחב כלפי מעלה. עיצוב זה הוחלף גם הוא תוך שנים בודדות לטובת עיצוב עם הרחבה אף יותר גדולה בחלקו העליון.
"שאקו אלברט": עיצוב בריטי ששימש את חיילי האימפריה הבריטית בין 1844 ל-1855 בין היתר במלחמת קרים, היה נמוך יותר מקודמיו וכלל מצחיה קדמית ואחורית להגנה גם על העורף. נקרא על שם הנסיך אלברט שנחשב כמי שפיתח את העיצוב.
שאקו יגר: עיצוב שהיה נפוץ באזורים דוברי גרמנית, היה נמוך יותר ובעל חלק עליון צר. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא אומץ על ידי רוב כוחות המשטרה ברחבי גרמניה, המשיך לשמש את כוחות המשטרה של גרמניה הנאצית ואחרי המלחמה אף במשטרת גרמניה המערבית והמזרחית עד לשנות ה-70.